גישות פסיכו-דינאמיות שונות, שנקראות לעתים גם גישות אנליטיות, צמחו ממודל ה"פסיכואנליזה" של חוקר התת מודע, זיגמונד פרויד. לפי המודל הדינאמי של פרויד, נפש האדם כוללת רבדים בלתי מודעים המשפיעים על ההתנהגות. הדגם הראשוני של פרויד היה דגם סיבתי, האומר שאם נדע את הסיבות לבעיה, היא תיעלם. הדגש בטיפול היה על החשיבות של תובנה ומודעות לכוחות הלא-מודעים המשפיעים עלינו.
פרויד הראה כי אנו נוטים לפצל מהמודע תכנים שמעוררים כאב רב או מחלוקת עם מה שהיינו רוצים להרגיש, לחשוב או להיות. מטען רגשי עמוק וכואב המעורר מאבק פנימי, שהודחק אל הלא- מודע, מעצב את היחסים שלנו עם הסביבה ע"י שחזור העבר בסיטואציות בהווה. בכדי לשמור על עצמנו מפני מודעות לתכנים אלו שמעוררים כאב וחרדה, אנו מסגלים מנגנוני הגנה שונים. אבל לרוב, הגנות שעזרו לנו בעבר, גובות מחיר יקר בהווה בכך שהן מייצרות דפוסי התנהגות שמעוותים ומגבילים את חיינו.
מהו מנגנון השינוי בטיפול הדינאמי?
בגישות הדינאמיות מתבצעת "חפירה ארכיאולוגית או קילוף קליפות בצל". באמצעות חשיפה זו של תכנים לא מודעים, כאשר המטפל משקף, מנתח ומפרש את ההתנהגויות של המטופל, מתאפשרת דרך התמודדות בריאה יותר עם תכנים נפשיים מכאיבים ושינוי או ויתור על ההגנות הלא מועילות בכדי לחיות חיים חופשיים, מלאים ומספקים יותר.
העברה (טראנספרנס) - לפי הגישה הקלאסית, המטופל מעביר את סגנון יחסיו עם הדמויות המשמעותיות מילדותו אל הקשר עם המטפל ומשליך עליו את דרך ההתמודדות שהוא רגיל לה. ההתערבות הטיפולית בגישה זו מתרכזת בלעזור למטופל לראות את השפעת עברו על יחסיו עם האנשים בהווה. במקביל, ע"מ לא להפריע לתהליך ההתמודדות של המטופל, יש הקפדה לא להדגיש את תרומתו האפשרית של המטפל לאינטראקציה, אף על פי שחשוב שהמטפל יהיה מודע לדפוסים האישיותיים אשר עוצבו בעברו ונדרש ממנו להתמודד עם דפוסים אלו בינו לבין עצמו ולהפיק מכך לקחים.
הגישה ההתייחסותית - בעשורים האחרונים נעות הגישות האנליטיות מהעמדה הקלאסית, שתוארה לעיל, של "פסיכולוגיה של אדם אחד", אל עבר העמדה של "פסיכולוגיה של שני אנשים". גישה זו מדגישה את חשיבות המפגש בין המטפל למטופל, מתוך אמונה כי הקשיים עימם מתמודד המטופל בחייו יתבטאו גם בקשר הטיפולי והנחה שהכוח המרפא נעוץ בקשר הבינאישי הייחודי הנוצר בטיפול. בגישת "הפסיכולוגיה של שני אנשים" נעשית בחינת האינטראקציה של המטפל והמטופל גם יחד. הבנת המתרחש בשעה הטיפולית חייבת לכלול בדיקה, רלוונטית לתהליך הטיפולי, של תרומת המטפל לרגשות של המטופל. זאת כדי שהמטופל לא יחווה שוב את הטראומה שחווה בעבר כאשר רגשותיו לא זכו להכרה ולתיקוף ולכן נאלץ להקהותם או להתעלם מהם. פענוח המתרחש בין מטפל למטופל מחייב את המטפל לפענח את רגשותיו שלו ולהחליט איך לתקשר זאת למטופל כדי ששניהם יחד יצליחו להיחלץ ממעגל הקסמים הלא-מודע לכיוון של מודעות וחוויה מתקנת. בכך תקודם האפשרות להחלפת דפוסים ישנים בהם צומצם טווח החוויה הרגשית, בדפוסים חדשים המעודדים חיוניות, ספונטניות ואותנטיות.
|
כיצד מתנהל הטיפול?
לרוב הטיפול הדינאמי נמשך בין מספר חודשים למספר שנים והוא מתקיים פעם או פעמיים בשבוע. הפגישה אורכת 50 דקות. במהלכה המטפל והמטופל יושבים האחד מול השני, ובשונה מפסיכואנליזה, רואים זה את זה.
לדחיפות ורצף הפגישות, למרות היותו נושא פרקטי, יש משמעות עמוקה בטיפול דינאמי. הריתמוס הקבוע מאפשר לספק פונקציה של הכלה. ניתן לראות זאת למשל בטיפול של הורים בילד, בקצב הערסול, בזמני האכלה. בנוסף, הדבר דורש התחייבות מלאה של המטופל לתהליך ולקשר הטיפולי. ישנם מקרים שהמטפל אף ישקול שלא לקבל מטופל אם לא יהיה מוכן לתדירות הפגישות, התואם לדחיפות הטיפולית ע"פ שיקול דעתו המקצועית. הסיבה לכך היא, שבעצם הסכמתו של המטפל לקבל את המטופל לטיפול, ישנה הבטחה להצלחת הטיפול ודחיפות מעטה מדי יכולה לפגוע ישירות באפקטיביות זו.
בד"כ קובעים יום קבוע ושעה קבועה בשבוע, אשר מאפשרת למטופל את הידיעה הברורה, הנוחה והיציבה שבמקום מסוים, בשעה מסוימת וביום מסוים המטפל הספציפי יושב ומחכה לו. יש לכך משמעות גדולה עבור אנשים שאין להם יציבות או גבולות ברורים בחיים, או מחויבות והתמסרות של מישהו כלפיהם.
למי מתאים הטיפול?
הגישות הדינאמיות מתאימות לטיפול בבעיות כמו דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות, מצבי משבר וטראומות. כמו כן, מתאימות הגישות לאנשים שמחפשים את עצמם ומעונינים בצמיחה והתפתחות רגשית ולטיפול בקשיים שלא בהכרח מוגדרים כהפרעות נפשיות וקשורים בתחושת ערך, דימוי וביטחון עצמי, בגיבוש זהות, במערכות יחסים, תחושת תקיעות, ריקנות או בלבול.
ביבליוגרפיה
מיטשל, ס.מ. (2003). תקווה ופחד בפסיכואנליזה. ישראל: תולעת ספרים.
מיטשל, ס.מ., בלאק, מ.ג. (2006). פרויד ומעבר לו. ישראל: תולעת ספרים.
|